איגרת חוב, או בקיצור אג"ח היא סוג של הלוואה, התחייבות בין מנפיק האג"ח שהוא מבקש ההלוואה, לבין רוכש האג"ח שהוא נותן ההלוואה – עם תנאים קבועים מראש. הריבית שמשלם המנפיק באג"ח נקראת קופון.
הנפקת אג"ח מאפשרת לממשלה או לחברות לגייס כסף מהציבור בתהליך דומה של לקיחת הלוואה מהבנק. החברה שמנפיקה את איגרת החוב מחזירה לנו את החוב בתוספת הריבית במועד שנקבע מראש. בנוסף, איגרות חוב נסחרות בבורסה וניתן לקנות ולמכור אותן בלי קשר למועד פירעון "ההלוואה". כלומר – אפשר "לקנות" את הזכות לקבל את הריבית וההלוואה.

המסחר באג"ח יכול להשפיע על איגרות החוב במספר דרכים:

1.     מחיר האג"ח, שיכול להשתנות בהתאם לתנאי המסחר, היצע וביקוש – כלומר מחזיקים שרוכשים או מוכרים את האיגרת.

2.     תשואת האג"ח שתלויה במחירו. במידה והריבית במשק עולה – מחיר האג"ח יורד מכיוון שיהיו בשוק אגרות חוב דומות הנסחרות בתשואה גבוהה יותר. קיים קשר הפוך בין תשואת האג"ח לבין שינוי במחירו. אם מחיר האג"ח יורד, תשואתו עולה.

3.     איכות ההלוואה – את האג"ח מנפיקות חברות שונות, חברות בעלות דירוג גבוה יותר יצליחו לגייס חוב בריבית נמוכה יותר מחברות שנמצאות במינוף גבוה וקשיים.

סיכונים אפשריים בקניית אג"ח – שינויים בריבית במשק/ תשואות בשוק, חדלות פירעון של החברה שהנפיקה את האג"ח, ירידת דירוג, סיכון הסחירות והנזילות, שינויים בשער מטבע.

קיים קשר הפוך בין תשואת האג"ח לבין שינוי במחירו. אם מחיר האג"ח יורד, תשואתו עולה.

קיימים שלושה מצבי מחיר באג"ח:

1. אג"ח במחיר הפארי –
   פארי – הינו ערך מתואם, חישוב תיאורטי שמייצג כמה החברה צריכה לשלם עבור פירעון האג"ח ביום מסוים.
   כלומר, אם האג"ח נסחרת בפארי, זה מייצג את השווי הכספי אותו יקבל מחזיק האג"ח אם האיגרת מגיעה היום לפדיון. אגח בפארי משמעו הערך ההתחייבותי של האיגרת במועד נתון, הכולל את הקרן, הריבית וההצמדה.
2. אג"ח בניכיון – זוהי איגרת חוב שנסחרת בשער נמוך מהפארי. כלומר, התמורה שמקבלת החברה המנפיקה נמוכה מהערך הנקוב של האג"ח.
3. אג"ח בפרמיה – זוהי אג"ח שנסחרת בשער גבוה מהפארי . כלומר, התמורה שמקבלת החברה המנפיקה גבוהה מהערך הנקוב של האג"ח.

סוגי איגרות חוב:

• אג"ח ממשלתי – מונפק ע"י ממשלה. מגלם בתוכו סיכון נמוך יחסית שכן הסיכון לקריסת ממשלה ואי יכולת פירעון שלה הוא נמוך. הסיכון משתנה בין מדינות.
• אג"ח קונצרני – מונפק ע"י חברות. בסיכון נמוך ביחס למניות בשל קדימות בעלי החוב בעת פירוק התאגיד/החברה, אך בסיכון גבוה יותר ביחס לאג"ח ממשלתית.
  הסיכון משתנה בין חברה לחברה ותלוי ביכולות הפירעון שלה, שיעור הריבית של האג"ח נקבע במועד ההנפקה בהתאם לסיכון המנפיק שכן סיכון גבוה דורש ריבית גבוהה יותר.
• אג"ח ללא קופון – הרווח באיגרת מסוג זה מתקבל מהפער בין מחיר הרכישה לערך הנקוב המשולם בסוף חיי האג"ח. לדוגמא: מק"מ המונפק ע"י בנק ישראל. בדר"כ נסחרת בניכיון.  
• אג"ח צמיתה – קבלת ריבית קבועה בכל תקופה המוגדרת בחוזה, אך ללא מועד פירעון הקרן. (כלומר קבלת תשלומי ריבית הממשיכים ללא פדיון הקרן).